דף הבית > עדכוני בלוג > אחד השבועות הקסומים :)

אחד השבועות הקסומים :)

היי לכולם,

שוב אחרי העדרות קצרה של שבוע, אני כאן בחזרה…

בכל השבוע שעבר הייתי עם שני האחיינים המקסימים שלי, בבית שלהם.
אחותי וגיסי נסעו לחופשה זוגית ואני התנדבתי לשמור עליהם במהלך השבוע.

רז ואני באחד הטיולים לפני שנתיים בערך

רז ואני באחד הטיולים לפני שנתיים בערך

האמת שחשבתי שבוודאי אעדכן את הבלוג בשעות הערב, כשהם ילכו לישון, אבל הנוכחות שלהם בחיים שלי מילאה את כל ההוויה שלי והחלטתי פשוט לאפשר לזה לקרות ולהתענג על זה.

הם מדהימים, השניים הקטנים האלו.
לא משנה כמה חששות היו לי לפני כן, וכמה חששות היו לי תוך כדי השבוע הזה, שלא אדע להתמודד עם מצבים מסויימים, או עם גודל האחריות, הם פשוט זרמו איתי, ואני זרמתי איתם, והיה באמת תענוג אמיתי.
וגיליתי שאני מסוגלת להיות גם וגם כשצריך.
גם הדודה המפנקת, וגם הדמות הסמכותית כשצריך.

אני לא חושבת שאפשר לתאר במילים את גודל האהבה שלי לקטנים האלו, ואת גודל האהבה שהם מעניקים בחזרה, ואפילו כשאני כותבת את הפוסט הזה הלב מתכווץ מגעגוע ומתרחב בחזרה מאהבה.

צילמתי אותם המון, כי עשינו הרבה דברים ביחד, ורציתי לתעד להורים שלהם (וגם בשבילי. בכל זאת, אני דודה שמשוויצה בתמונות…:) ), ובכל זאת החלטתי לא להעלות תמונות שלהם לכאן, כי לא נוח לי עם החשיפה שלהם כאן.
אבל אני כן מעלה תמונה ישנה יותר, נראה לי מלפני שנה וחצי או שנתיים, שבה אמנם לא רואים את הפנים של רז, אבל אני אוהבת אותה מאוד.

רז, הגדול, הוא בן 4 וחצי, הנכד הראשון במשפחה. והקטן, הראל, הוא בן שנה וחצי.

רזי הוא ילד שיודע בדיוק מה רוצה. מאוד דעתן, בצורה מקסימה. ילד טבע שאוהב גם גאדג'טים (נראה לי שעניין הגאדג'טים בא בברירת מחדל בדור הזה…). כזה שמגלה חיפושית בתוך הבית ואוסר עליי לדרוך עליה כי צריך לשחרר אותה לטבע…. שיודע לבוא ולהגיד לי "תראי את הנוף!" כשאנחנו נוסעים ברכב, או לבקש את האייפון "לצלם את הסלע המיוחד הזה" 🙂

ורגע אחרי זה, כשאנחנו יושבים באחד המצפים ביישוב ונמאס לו מהנוף, אז הוא מבקש את האייפון, נכנס לאפ סטור, בוחר אפליקציה, ונותן לי – "תכניסי לי את הקוד". :). או שהוא נכנס לתיקיה שלו במחשב ובוחר לי סרט, שנראה ביחד. (חרשנו את "ריו" השבוע…)

והראל – הקטן, בדיוק התחיל ללכת, ובדיוק התחיל לקשקש, והוא מקשקש כ"כ יפה! ויודע כבר להבחין בין רבים ליחיד, ומכיר את כל השירים האפשריים בע"פ, ומתחיל את הבוקר שלו בחיוך ענק שכובש כל תא בגוף בערך, ואי אפשר לעמוד בפניו.
הוא מטורף על האח הגדול שלו (שממש דואג לו בחזרה, וזה גם מדהים בעיניי).

יש לי עוד 2 אחיינים נוספים, שאני מטורפת גם עליהם, ושחוגגים מחר יומולדת משותפת – הגדול – איתן, בן 3, והקטן – יונתן, בן שנה.

ובכלל, איך אפשר לא להיות מטורפים על הילדים הקסומים האלו?
האהבה הגדולה של החיים שלי כרגע….

ואני מרגישה מבורכת במשפחה מדהימה. גם האחיות המדהימות שלי וגם ארבעת היצורים הקטנים האלו שעושים לי בית ספר לחיים – בית ספר בשמחה ובאהבה שאין לה גבולות.

תגובות

comments

 

קטגוריות:עדכוני בלוג
  1. לימור
    3 יולי, 2011 מתוך 22:11 | #1

    מתוקיםםםםםםםםםםםם 🙂 אין כמו ילדים….
    אהבתי את הספר הכלב היהודי נכון?והתמונה מהממת…

  2. קורין
    3 יולי, 2011 מתוך 22:12 | #2

    @לימור
    תודה לימורי 🙂
    כן, זה הכלב היהודי. ספר חזק. מאז שקראתי אותו אני תמיד מנסה לדמיין מה הכלבה שלי חושבת עכשיו 🙂

  3. 3 יולי, 2011 מתוך 22:45 | #3

    קורין, שינוי רגיש ומעניין. משפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם כי הם מקבלים אותך ללא תנאי. אבל לא מוותרים לך על ריסים ושאר ירקות!
    הכלב היהודי מזכיר לי את הסרט של רוברטו בניני "החיים יפים". איך אפשר להעביר מסר נוקב וחזק בלי תיאורי אימה מזוויעים. זה יותר חודר ללב לדעתי!

  4. קורין
    3 יולי, 2011 מתוך 22:52 | #4

    @efrat
    אפרת – משפחה זה הדבר הכי חשוב לי בעולם, וגם הם לא מוותרים לי על ריסים ושאר ירקות. מזכירה לך שיש לי רק אחיות. עוד 4 מהן 🙂

    אני חושבת שהמסר בכלב היהודי היה כ"כ חזק בגלל נקודת המבט הבלתי צפויה. כל ספר או סרט בנושא מרגש ופורט על מיתרים, ובכל זאת, הספר הזה, מבחינתי, היה שונה, בגלל שהוא נכתב ממקום אחר, מאוד מפתיע ולא צפוי.

  5. מורן עזרא
    3 יולי, 2011 מתוך 23:42 | #5

    פוסט מרגש….

  6. קורין
    4 יולי, 2011 מתוך 09:07 | #6

    @מורן עזרא
    תודה מורני. התרגשתי לכתוב אותו 🙂

  7. ענת
    4 יולי, 2011 מתוך 10:10 | #7

    פוסט מרגש. בתוך השגרה הלוחצת, טוב מדי פעם להיזכר בדברים החשובים באמת בחיים: משפחה, חברים, לעשות מה שאת אוהבת, להקדיש זמן לעצמך, להגשים חלומות (קטנים וגדולים). כמו מונטי פייטון אומרים:
    you come from nothing – you're going back to nothing.
    What have you lost? Nothing!

    שבוע מקסים!

  8. טל
    4 יולי, 2011 מתוך 10:32 | #8

    את דודה מדהימה!!
    אין מילים.

  9. קורין
    4 יולי, 2011 מתוך 10:33 | #9

    @ענת
    צודקת לחלוטין. כ"כ קל להשאב לשגרה, וכ"כ חשוב לזכור מה חשוב באמת

  10. קורין
    4 יולי, 2011 מתוך 10:33 | #10

    @טל
    תודה מתוקה. הם ילדים מדהימים!

  11. 4 יולי, 2011 מתוך 10:46 | #11

    פוסט מקסים ומרגש והתמונה מהממת!

  12. קורין
    4 יולי, 2011 מתוך 11:02 | #12

    @Tuli
    תודה ממי 🙂

  13. 4 יולי, 2011 מתוך 14:23 | #13

    התמונה מהממת!
    יפה שיש לך סבלנות לכל כך הרבה זמן עם ילדים.

  14. קורין
    4 יולי, 2011 מתוך 14:43 | #14

    @danra
    תודה 🙂
    לא לכל הילדים יש לי סבלנות…… :). הם באמת ילדים מקסימים

  15. גילה
    4 יולי, 2011 מתוך 15:55 | #15

    הי,אני מאד אוהבת איפור,אבל הפוסט הזה שווה פי אלף.האמיני לי ,זמן של אהבה כזה מסדר לך איפור הפנימי,ששום איפור חיצוני לא יכול לארגן.תהני,ניצרי את רגעי הקסם,הם גדלים מהר,הקטנים המקסימים האלה.

  16. 5 יולי, 2011 מתוך 09:18 | #16

    תמונה אחת שווה מיליון מילים

  17. קורין
    5 יולי, 2011 מתוך 10:17 | #17

    @גילה
    גילה – כמה את צודקת 🙂

    @מרינה גולדשטיין
    מרינוש! התגעגעתי….

  18. מירב
    14 יולי, 2011 מתוך 15:07 | #18

    איזו תמונה מתוקה 🙂

    פוסט מקסים.

  19. קורין
    17 יולי, 2011 מתוך 13:14 | #19

    @מירב
    תודה מתוקה

  1. אין הפניות עדיין.