דף הבית > עדכוני בלוג > אוף טופיק: פרוייקט גם אני אימצתי בע"ח: או – גם לונה אימצה אותי…♥♥♥

אוף טופיק: פרוייקט גם אני אימצתי בע"ח: או – גם לונה אימצה אותי…♥♥♥

LUNA

לונה פיצית

פרוייקט "גם אני אימצתי חיה" הוא יוזמה של 2 בלוגריות – לובה ומיכל. במסגרת היוזמה הזה היום, ה-15/2/12 הוכרז כיום של גם אני אימתי חיה, ובלוגרים ברחבי הבלוגיה בישראל, מכל התחומים, מעלים פוסט על החיה שאימצו, מתוך מטרה להעלות למודעות את חשיבות אימוץ בעלי החיים (ולדעתי את חשיבות הנוכחות של בעל חיים בבית).

הפוסט הזה מחולק לשניים – הסיפור שלי והסיפור של לונה…
מה שהופך אותו לקצת ארוך… אבל היה לי חשוב להראות כמה בנאדם שהיה רחוק שמים וארץ מכלבים, בסוף מוצא את עצמו עם אותה כלבה יותר מ-8 שנים…

הפוסט שלי:

LUNA AND I

לונה ואני בתמונות שצולמו במיוחד לפוסט הזה... (כל היתר הן מהאלבום המשפחתי :). קרדיט לצילום: בת דודה שלי, יסמין

זה היה בערב ליל הסדר, לפני 8 שנים בערך….
הגענו ארוחת ערב אצל סבתא שלי ז"ל, והיא היתה שם למטה. בובת פרווה קטנה….
התלהבתי ממנה מרחוק והמשכתי ללכת. כי עד אז התלהבתי מכלבים רק מרחוק. אני חונכתי על "כלבים זה מסוכן", ועל "כשרואים כלב, עוברים לצד השני של הכביש…" 🙂
אבל גוש הפרווה לא וויתרה עליי, והמשיכה ללכת אחריי. היא גם עלתה אחריי במדרגות. ולא עזר שאמרתי לה שאצל סבתא מרוקאית, כשכל הילדים, הדודים והדודות, הנכדים והנינים, נמצאים – לא מביאים כלב…
וסיימתי לעלות את גרם המדרגות לבית של סבתא שלי, והיא עדיין מאחוריי. ופתחתי את הדלת, ואז היא נעצרה. כאילו כבר כשעוד היתה גוש פרווה וזהו, ידעה שיש דברים שצריך להם אישור…
אמרתי לה שאני ממש מתנצלת, אבל היא לא הוזמנה לארוחה, וזה לא מנומס להגיע בלי הזמנה, אפילו שבטח יש אוכל לגדוד 🙂 (כבר אז דיברתי אליה…). וסגרתי את הדלת…..

4 או 5 שעות אח"כ (אחרי ההגדה והאוכל והאפיקומן), יצאתי החוצה, וקיבלה את פניי גוש פרווה… ירדתי במדרגות והיא אחריי. ולא הבנתי את זה. כי היו שם עוד אנשים. למה דווקא אני? ואמרתי לה – את בוחרת את הבנאדם הלא נכון. אני? אני בכלל לא חושבת שאני אוהבת כלבים. בעצם אין לי מושג, אבל אני לא חושבת…." אבל היא לא וויתרה עליי…
ובדרך לחניה פתאום צצו להם כמה ילדים משום מקום, והתחילו לזרוק עליה אבנים. וזה זעזע אותי, ולא יכולתי להפקיר אותה שם, אז לקחתי אותה…. וביקשתי מאחותי שתבוא לישון אצלי, כי מה לי ולכלבים? אני פוחדת אפילו להרים אותה…. "וזה רק ליום אחד, כי מחר בבוקר אקח אותה לצער בעלי חיים". והיא הסכימה. אני אבוא איתך ועם לונה…. שאלתי אותה למה דווקא לונה, והיא אמרה שהשם הזה תפור עליה. כי הצבע שלה משתלב יפה עם הצבע של הירח בערב הזה…
אז עוד לא ידעתי שלא כל הכלבים בצער בעלי חיים שורדים. רק אלו שמאמצים אותם. חשבתי שזה הטוב ביותר עבורה.

יום למחרת התחלתי לחפש פתרונות. וגיליתי שכל המרכזים האלו סגורים בחגים ואין לי בעצם למי למסור אותה, ואני תקועה איתה עוד 3 ימים… עד אחרי החג והשבת….
ושוב הכרחתי את אחותי לישון אצלי, כי לא היה לי מושג מה אני אמורה לעשות עם גוש פרווה.
ואחרי ארבעת הימים האלו החלטתי שאני רוצה להתלבט קצת אם למסור אותה. כי היא דווקא מתוקה אמיתית. והיא כזאת קטנה, היא בטח לא יכולה להיות מזיקה, אז לקחתי אותה לוטרינרנית, לודא שהכל בסדר איתה בזמן שאני מתלבטת לי 🙂
והוטרינרית בדקה אותה, ופתאו חייכה חיוך רחב, והסתכלה עליי ואמרה לי "יש לך כלבה עם אופי אמיתי". וצרוף המילים הזה של "יש לך" ו"כלבה עם אופי" עשה שליכטה בלב, ומילא אותי בכזאת גאווה, שבו ברגע ידעתי שאבוד לי. הכלבה הזו כבר תשאר אצלי כנראה….

לא תארתי לעצמי כמה התעסקות וכמה תשומת לב דורש כלב, אבל אני לא מצטערת.
אומרים שהמילה "כלב" בנויה מצירוף המילים "כולו לב", וזה כ"כ נכון. גוש הפרווה הזה שלי היא לב אחד ענקי. היא חכמה בטירוף, היא יודעת לשמח (וגם לעצבן לפעמים…), היא רגישה כ"כ לכל מה שעובר על אנשים, וכשמישהו עצוב או חולה, היא לא זזה מהמיטה שלו ושומרת ודואגת. היא אוהבת את האחיינים שלי בטירוף (וגם הם אותה). והיא מסורה, ומגוננת. מדהימה!.

והחלטתי לתת למדהימה הזו לספר לכם קצת על מה שהיא אוהבת.
לא שהיתה לי ברירה. היא כל הזמן רוצה להדחף לבלוג. בכל פעם שאני מצטלמת לבלוג, היא נדחפת לתמונות מאחור, וכשאני כותבת פוסט, היא דוחפת את האף שלה אל מתחת לידיים שלי, רק כדי לקבל ליטוף. וגם להיות חלק. אז הנה היא מקבלת את הבמה שלה היום:

הפוסט של לונה – הדברים שאני אוהבת:
אוהבת ים:
כשהייתי קטנה אמא לקחה אותי לים. המרחבים האינסופיים ריתקו אותי, אבל קצת פחדתי מהמים.
אמא לקחה אותי לשיחה ב-4 עיניים, ואמרה לי שאצלנו במשפחה ים זה בגנים, וברגע שאני אתרגל, לא אוכל לוותר על זה.
והיא ידעה שאני מאוד אוהבת לשחק עם בקבוקים ריקים (ואני אוהבת עד היום…).
אז היא לקחה בקבוק ריק, ושמה בו קצת חול, כדי שיהיה לו משקל, וזרקה אותו למים, ואני רצתי להביא. ושוב זרקה, ושוב רצתי להביא, וככה התאהבתי בים….. אפילו שטתי על חסקה פעם. כמה מכם יכולים להגיד את זה? 🙂
ואני מאוהבת בים עד היום. חוץ מהשלב שאני צריכה מקלחת בגלל החולות… אז אני דוחה אותה… אני מתחנפת לאמא, ועושה את המבט הזה שלי בעיניים שהיא אומרת שאי אפשר לעמוד בפניו, ונשכבת על הגב ונותנת לה ללטף לי את הבטן… (עד שזה כבר לא עובד יותר…)

Luna at the beach

אני פשוט אוהבת ים...

אוהבת לטייל:
אני ממש אוהבת לטייל. אפילו אם זה רק בשכונה.
אבל כשאני רואה שאמא אורזת את הדברים שלי בתרמיל, אני משתוללת משמחה. כי אני יודעת שאנחנו נוסעים לטייל ממש….
לפעמים זה רק לוטרינרית, ואני ממש לא אוהבת ללכת לוטרינרית, רק לשחק בחצר שלה אני אוהבת.
אז אני מנסה לדחות, ומתחנפת, ועושה את המבט הזה שלי בעיניים שהיא אומרת שאי אפשר לעמוד בפניו, ונשכבת על הגב ונותנת לה ללטף לי את הבטן… (עד שזה כבר לא עובד יותר…)

traveling

אוהבת לטייל...

אוהבת למצוא ולהמציא משחקים…
יש לי הרבה משחקים, כל מיני כדורים ונשכנים ועצמות. משחקים כאלו של כלבים.
אבל אני הכי אוהבת למצוא בחוץ דברים שאני ממציאה מהם משחקים.
אני אוהבת בקבוקי פלסטיק. בטח בגלל שהם קלים ואני יכולה לרוץ איתם מהר (ואני רצה ממש מהר. אמא אומרת שיש לי אופי אתלטי וזה בטח לא בא ממנה…). אני אוהבת שאמא חוטפת לי את הבקבוק ומרימה אותו גבוה כדי שאני אקפוץ. וכל פעם קצת יותר גבוה וקצת יותר גבוה… נו, כבר אמרתי שאני אתלטית.
ועוד אני הכי אוהבת – למצוא משחקים שילדים איבדו בחוץ (אמא תמיד אומרת שהיא צריכה לתלות שלט של אבידות ומציאות – שכל מי שאיבד משחק בשכונה – הוא בטח אצלי….) ולא אכפת לי שלכדורים אין אוויר או שלדובוני הפרווה חסרה עין. אני אוהבת אותם.
אבל אמא לא מרשה לי להכניס את "הג'יפה הזאת" הביתה, אז אני נעצת מול הדלת, ועושה את המבט הזה שלי בעיניים שהיא אומרת שאי אפשר לעמוד בפניו, ולפעמים היא נשברת ונותנת לי להכניס את הצעצוע האבוד הביתה, ואז אני נשכבת על הגב ונותנת לה ללטף לי את הבטן… (כדי לומר תודה…)

love to play

אוהבת לשחק אבל בעיקר למצוא משחקים...

אוהבת אוכל…
אני אוהבת אוכל. של אנשים. אני אוהבת הכל.
אני אוהבת גבינה צהובה למשל. אפילו שאמא אומרת שזה לא בריא לכלבים. ובכל פעם שאני שומעת את המקרר נפתח ואחריו את הרעש הזה של שקית הגבינה הצהובה אני מזנקת למטבח ויושבת ממש יפה, ואז אני מקבלת חתיכה קטנה.
אמא אומרת שטוב שגבינה צהובה זה לא בריא גם לבני אדם, ואז זה לא קורה לעיתים קרובות…
לפעמים הרעש הזה הוא של הפסטרמה. ומזה אני מקבלת חתיכה שלמה ואפילו שניים, כי זה מותר לי.
אני גם אוהבת לחם וחמאה, ואני הכי אוהבת כשהלחם נופל לרצפה. על הצד המרוח בחמאה כמובן 🙂
ואז אני מתחנפת, כדי לקבל קצת, כי גם ככה היא כבר לא תאכל את זה, ואני עושה את המבט הזה שלי בעיניים שהיא אומרת שאי אפשר לעמוד בפניו, ונשכבת על הגב ונותנת לה ללטף לי את הבטן… (ולרוב זה עובד…)

how i get what i want

ככה אני משיגה מה שאני רוצה: אני עושה את המבט הזה שלי בעיניים שהיא אומרת שאי אפשר לעמוד בפניו, ונשכבת על הגב ונותנת לה ללטף לי את הבטן...

אוהבת לפגוש חברים…
אהבתי את הכלבים של אחות של אמא, ובתמונות אני עם בוטן ופיסטוק, ומילקי הקטן.
אמא מספרת שבוטן ופיסטוק גמלו אותי מלעשות צרכים בבית, אפילו שאני יותר גדולה מהם.
כשהם היו ממש קטנים, הביאו אותם אלינו לביקור, ובגלל שהייתי הכי גדולה, הרגשתי אחראית להם, אז בכל פעם שהם התכוונו לעשות צרכים בבית, נבחתי עליהם, וככה הפסקתי לעשות בעצמי……

ואני אוהבת לפגוש חברים בשכונה, אבל כאלו שאני באמת אוהבת. אמא אומרת שזו אחת התכונות שהיא אוהבת בי. שאני לא צבועה. ושאני צודקת. למה לבזבז זמן על חברים שאני לא אוהבת.
אני אוהבת את הכלב השחור הקטן מהבניין ליד, והכלב השחור-לבן מהבניין ממול. אנחנו חברים מאז שאני קטנה, והוא מזהה אותי כבר מהצד השני של הרחוב, ואנחנו יכולים לשחק שעות, ולפעמים אמא כבר ממהרת לעבודה, ואנחנו צריכים לחזור הביתה, אבל בא לי לשחק עוד קצת, אז אני עושה את המבט הזה שלי בעיניים שהיא אומרת שאי אפשר לעמוד בפניו, ונשכבת על הגב ונותנת לה ללטף לי את הבטן… (והיא נשברת ואומרת שמזל שיש לה עבודה שהיא יכולה להגיע אליה גם מאוחר יותר..)

with freinds

אוהבת חברים (אבל גם בררנית... 🙂

אני אוהבת גם את האחיינים של אמא, אבל אי אפשר להעלות תמונות שלהם כאן… ומפזר חום… ושאמא תופסת לי את הפנים עם 2 הידיים שלה ואומרת "כמה אהבה אפשר להרגיש לכלב", או כשהיא קוראת לי בשמות חיבה, ויש לי מלא כאלו. היא קוראת לי לונה רק כשהיא כועסת, או כשצריך לעשות מקלחת :). בדר"כ אני לוני, לולי, בובי, צ'וצ'ו, צ'וצ'ה, תינוקת, לונונה, ובטח שכחתי כמה. ואני אוהבת שאני מצליחה להצחיק אותה, כזה צחוק מתגלגל, או את האחיינים. אותם הכי קל להצחיק….
ובכלל, אני פשוט אוהבת… ♥♥♥

LUNA AND I 2

אם שרדתם עד כאן מגיע גם לכם ליטוף בבטן....... תודה! אמצו בעל חיים!

עוד פוסטים, של בלוגרם נוספים שמשתתפים בפרוייקט:
הבלוג המעבדה – אז החלטתי לאמץ כלב
הבלוג Fashion Tails – האהבות שלי
הבלוג עדין – שאני אאמץ כלב? השתגעתם?
הבלוג All My Hobbies – פוסט קצת שונה, על אהבות מסוג אחר
הבלוג My Delusions – אורי המלאך שלי
רוקמת חלומות – הבית של טדי
שמה עין – כשהיא אימצה אותנו
הבלוג של עידן פרסר – מעשה באסימי
הבלו KsyuStle – תכירו את טומי וויסקי
הבלוג אמאל'ה – גם אני אימצתי חיה!
הבלוג There is Beauty in All of Us – גרייסי ואנחנו
הבלוג What the hell do I know – למי שלא שם לב – אני ממש אוהבת חיות!
בארון של גיברת קאופמן – גם אני אימצתי חיה – צוציק שלנו
הבלוג נמשים בשלג – I adopted to! When will you?
הבלוג Edenable – גם אני אימצתי! תכירו את שולץ
הבלוג של טל פורת – על כלבים וחתולים
בלוג יד שניה ווינטאג' – גם אני אימצתי בעל חיים
הבלוג שקר החן והבל היופי – על חיות וטרגדיות אחרות
הבלוג שגיאות – פרק מחייו של שחורי הכלב – הפעם: שחורי מעודד לאמץ חיות
הבלוג BEE-U – גם אני אימצתי בעל חיים
הבלוג All My Art – גם אני אימצתי בע"ח
הבלוג בטחון בתנועה – בעל הבית החדש: ספייק
מקווה שלא פספסתי אף אחד. עוד סיפורים בדף הפייסבוק של יום גם אני אימצתי בע"ח

תגובות

comments

 

קטגוריות:עדכוני בלוג
  1. לובה
    15 פברואר, 2012 מתוך 21:50 | #1

    נורא נורא ריגשת אותי, ולחלוטין התאהבתי בלונה (טוב, גם בך, אבל אותך די חיבבתי גם קודם) 🙂

  2. קורין
    15 פברואר, 2012 מתוך 21:53 | #2

    @לובה
    תודה! היה לי מרגש לכתוב… ואותו גן שגורם לאנשים לחבב אותי נמצא גם בה… זה רץ במשפחה… גם הבלונד 🙂

  3. 15 פברואר, 2012 מתוך 21:54 | #3

    לונה=קורין
    אני מרגישה שאני מסתכלת עליה אני רואה אותך וזה כל כך נכון כשאומרים שחיות בוחרות בך ולא את בהן. אני מרגישה שגם גרייסי היא כמוני. איזה אושר!

  4. קורין
    15 פברואר, 2012 מתוך 21:56 | #4

    @מרינה
    איזו חמודה@ איזה דבר מקסים זה להגיד לי 🙂
    והאמת היא שכנראה כלבים באמת הופכים להיות דומים לבעלים שלהם.
    כי כמו ששמת לב – גם לונה וגם אני בלונדיניות טבעיות :), ועכשיו שצבעתי לחום, אני שמה לב שהשיער שלה נושר (זו התקופה הזו בשנה עכשיו. לא מדברת על זה. מדחיקה!), אז הוא צומח מלמטה כהה יותר. הזוי!

  5. דניאלה
    15 פברואר, 2012 מתוך 22:55 | #5

    אני עוקבת אחרי הבלוג שלך כבר המון זמן, אבל היום נהניתי ממנו במיוחד.
    איזה כיף להכיר אותך ואת לונה!

  6. קורין
    15 פברואר, 2012 מתוך 23:00 | #6

    @דניאלה
    איזה כיף לקבל תגובה כזו 🙂 תודה רבה!

  7. לימור
    15 פברואר, 2012 מתוך 23:08 | #7

    איזה בוביתתתת ואיזה סיפור יפה ומרגש!!!אני גם יכולה לפרסם למרות שאין לי בלוג?

  8. קורין
    15 פברואר, 2012 מתוך 23:16 | #8

    @לימור
    ברור! תכנסי לדף הפייסבוק שפרסמתי. יש שם מלא אנשים שאין להם בלוג ופרסמו בפייסבוק ב NOTES או בתמונה…

  9. Peacha
    16 פברואר, 2012 מתוך 00:02 | #9

    לונה מהממת שכמותך:)
    הפוסט שלך ושל קורין מרגש כ"כ!
    שימו לב איך אתן משפיעות אחת על השניה ורק לטובה
    כיף לקרוא על האהבה והחברות הזו בינכם
    ריגשתן אותי מאוד!

  10. קורין
    16 פברואר, 2012 מתוך 00:31 | #10

    @Peacha
    נכון שהיא מהממת? 🙂
    תודה בובה! אני בהחלט מרגישה שהיא משפיעה עליי לטובה!

  11. 16 פברואר, 2012 מתוך 09:55 | #11

    אוי קורין היא מהממת! היא באמת בחרה בך ומהסיפור שלך נשמע שזו אהבה גדולה! סיפור מקסים 🙂

  12. נטלי
    16 פברואר, 2012 מתוך 10:32 | #12

    ממש התרגשתי כשקראתי את הפוסט של לונה – זה ממש כאילו לונה מדברת וזו בול היא! מקסימה שלנו. לונה אני מתנצלת על כל הפעמים שהתרגזתי עלייך על הפרווה שאת משירה עלי!

  13. 16 פברואר, 2012 מתוך 10:53 | #13

    סיפור מקסים ! האהבות הכי גדולות מגיעות ממקומות לא צפויים

  14. קורין
    16 פברואר, 2012 מתוך 14:25 | #14

    @הבולשת
    תודה ממי 🙂 היא באמת בחרה בי…. אני בכלל לא רציתי ולא חשבתי על כלב…..

  15. קורין
    16 פברואר, 2012 מתוך 14:25 | #15

    @נטלי
    נכון שזה בול היא?
    היא מבינה שהיא נושרת לפעמים וסולחת לך מראש 🙂

  16. קורין
    16 פברואר, 2012 מתוך 14:35 | #16

    @מיכל – המעבדה
    מסכימה! הדברים הכי טובים קורים כשלא מתכננים וממש מתחת לאף 🙂

  17. עינת
    16 פברואר, 2012 מתוך 18:26 | #17

    סיפור מקסים על כלבה מקסימה.

  18. שרית
    17 פברואר, 2012 מתוך 20:37 | #18

    קורינוש,ש לך נשמה ענקית ולב כ"כ טוב.
    הסיפור שלך מאוד ריגש אותי מאחר ואני מאוד אוהבת בע"ח ,יש לי גם כלבה שאותה אימצתי לפני 12 שנים מתנו לחיות לחיות והיא מדהימה,בדיוק כמו השם שלה טובהל'ה.
    בעברי למדתי גם תרפיה בעזרת בע"ח,עוד הוכחה כי לבע"ח יש רגישות מופלאה ויכולת ריפוי מדהימה!!!!(דרך אגב גם לחתולים,למרות שהרבה לא יודעים זאת).
    כן ירבו עוד מאמצים.
    כל הכבוד לך,הצלחת לרגש אותי .

  19. מיטל
    18 פברואר, 2012 מתוך 00:38 | #19

    פוסט פשוט מקסים!
    את ולונה צמד חמד. היא כנראה הרגישה בך משהו מיוחד, וידעה ללכת אחריך.
    לרובנו אמנם אין חוש שישי, אבל לדעתי לרוב הכלבים בהחלט יש אותו!

    אמא של אריק גם מאוד אהבה בקבוקי פלסטיק אבל הרשתי לה לשחק בהם רק כשאני לא בבית אחרת הרעש מחריש אוזניים של מעיכת בקבוקים היה הורג אותי לגמרי.. לכן איכשהו הומצאה הפקודה "זה המון רעש", הייתי אומרת לה – אולי (Uli), זה המון רעש! (בקול רגיל, אולי רק קצת בטון תקיף) והיא מיד היתה עוזבת את הבקבוק. בכלל, הייתי משאירה לה אותו בבית עם חתיכת נקניק / נקניקיה בפנים, שיהיה לה מעניין כשאני לא בבית (מה שנקרא קונג ב 5 ש"ח..)

    אריק לא מביא לי צעצועים מבחוץ (אני גם לא נתקלת בכאלה בדר"כ..) אבל בכל מקרה, יצא לי כמה פעמים לכבס צעצועים. ואם אריק "גונב" לאחד האחיינים שלי איזו בובה אני ישר אומרת – שימו בכביסה ויהיה כמו חדש.

  20. קורין
    19 פברואר, 2012 מתוך 11:53 | #20

    @עינת
    תודה עינת… היא באמת מקסימה 🙂

  21. קורין
    19 פברואר, 2012 מתוך 14:34 | #21

    @שרית
    חמודה. תודה!
    אני באמת חושבת שלכלבים יש יכולת ריפוי או הרגעה. יש הרבה תוכניות לריפוי לילדים באמצעות בעלי חיים. יש בפעולת הליטוף אלמנט מרגיע ושנותן אנרגיות…

  22. קורין
    19 פברואר, 2012 מתוך 14:38 | #22

    @מיטל
    מסכימה איתך שלכלבים יש חוש שישי. יש למשל אנשים שהיא פשוט לא אוהבת, ואלו באמת אנשים עם אנרגיה **א 🙂

    איזה פטנט זה עם הנקניקיה בתוך הבקבוק. אני כבר רואה את לונה משתגעת מזה. זה כמו לרדוף אחרי הזנב בערך, לא? 🙂

    אני גם מכבסת לה צעצועים. הבעיה עם צעצועים מבחוץ שאת לא יכולה מיד לקחת לה אותם לכבס. ה עוגמת נפש… עד שיש לה תחושת הישג שהיא מצליחה להכניס משהו הביתה אז לקחת לה אותו?… אני מעלימה את זה אחרי כמה ימים למכונת כביסה או לפח. תלוי באיזה מצב הצעצוע…

  23. מיטל
    19 פברואר, 2012 מתוך 15:01 | #23

    האמת שהקטע עם הנקניקיה בבקבוק טוב עד שהם לומדים את הטריק.. (כמו כל דבר בערך, לא?)

    את צודקת, לקחת לה באותו רגע זה קצת בעיה.. מצד שני, מהניסיון שלי הם כן זוכרים שהיה להם את זה..
    הכי מצחיק שהייתי יום אחד אצל אחותי ויש להם כדור בד כזה עגול מאיקאה. והיה לאריק בדיוק אחד כזה מאז שהוא גור. ברגע שהוא קלט שיש להם כזה הוא כל הזמן ניסה להשיג את זה. זה היה ממש מחזה!

  24. קורין
    19 פברואר, 2012 מתוך 16:39 | #24

    @מיטל
    זה נכון! גם לה יש זכרון מדהים לצעצועים שהיו לה פעם! חמודים 🙂

  25. 29 פברואר, 2012 מתוך 21:27 | #25

    רק כואב לי מהילדים שזרקו אבנים
    כתוב מקסים, כרגיל

  26. קורין
    29 פברואר, 2012 מתוך 22:39 | #26

    @טל בן ארי
    תודה בובה 🙂
    כן. לא יודעת להסביר ממה התנהגות כזו נובעת. תמיד חשבתי שזה קורה עם ילדים שלא גדלו עם בע"ח, אבל גם אני לא גדלתי עם בע"ח (למעט דג זהב – שמשון, ואיזה שבועיים של תולעות משי 🙂 ), ואף פעם לא התנהגתי ככה כלפי בע"ח

  27. רותם
    14 אפריל, 2012 מתוך 02:20 | #27

    ממש ריגשת אותי , אין כמו אהבה של כלב , במיוחד של הכלבה שלי 3>

  28. קורין
    15 אפריל, 2012 מתוך 12:39 | #28

    @רותם
    חמודה 🙂 תודה!

  1. 12 מרץ, 2012 מתוך 11:20 | #1
  2. 4 פברואר, 2014 מתוך 11:05 | #2